<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ב ח"א</h1>
<h2>דף קא:</h2>
המשכיר בית לחבירו יכול להקדישה ומעלה שכר להקדש והקדש שחל על גוף הקרקע אף על פי שמשכנו או השכירו יכול לאסור חלק שיש לו בו אבל איסור הנאה שאינו חל על גוף הקרקע אלא אוסר הנאתו על הדר בו כל זמן שהוא שכור ביד אח' אין ההנאה שלו דשכירות ליומיה ממכר הוא והרי מכר הנאה שלו אבל בית של שני שותפין אף על פי שאין בו דין חלוק' ואינו יכול למונעו מליכנס בו מכל מקום ההנאה שלו היא ויכול לאוסרו עליו וכן עיקר קמא. המשכיר בית לחבירו והקדישו דר בתוכו מעלה שכר להקדש ואם הקדי' לו שכרו למשכיר הרי זה דר בתוכו חנם עד שישלים זמן כל השכירות שהקדי' מציע'. שכירות קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה. ומסירת מפתח בלב' קונה בשכירות בלא חזקה אחרת קמא מציעא. כשם שקרקע נקנית בכסף בשטר וחזקה כך שכירות הקרקע וכשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח כך מתנה בשכירות שהשכירו' מכיר' לזמן קצוב הוא וכל שממכרו ממכר בנכסיו שכירותו שכירו' וכל שאין למכור לו כך אין לו להשכיר אלא אם כן יש לו פירות ובלב' באותו קרקע הרי זה שוכר ואינו מוכר מציעא. המשכיר חדר לחבירו בבירה גדולה שיש בה חדרים הרבה משתמש כנגד חוץ בחורי הכותלים ובזיזיה באורך חדרו וחוצה לו ארבע אמות. ואם הוא עלייה משתמש בעובי הכותל במקום שנהגו ומשתמש. ובתרבץ אפדני שהוא גנה קטנה שעושין באמצע החצר לפני הבתים. ומשתמש בחורבה שאחורי הבתים בתרא. שכר עשר בתים או י' שדות מפוזרים אפילו בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת קנה כולן בתרא. שכירות סתם בלא תנאי ובלא מנהג אינה משתלמת אלא לסוף הזמן מציעא עבודה זרה. משכיר בית לחבירו סתם כלומר לחדשים או בכך וכך לשנה ולא אמרו לכמה שנים וכלתה שנה בימות החמה אינו יכול להוציאו עד שלשים יום אחר שהודיעו בימות הגשמים מן החג עד הפסח אינו יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו שלשים יום קוד' החג ואם נכנס יום אחד קודם מאלו שלשים יום בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח ודוקא בעיירות אבל בכרכים בין כלתה שנה בימות הגשמים בין בימות החמה צריך להודיעו קוד' שיוציאו שנים עשר חדש ובחנות של נחתומים ושל צבעים בין עיירים בין כפרים צריך להודיעו קודם שלשה שנים ובשאר חנויות שנים עשר חדש וכל אותו זמן שאמרנו שידור בבית או בחנות אחר שהודיעו אם בא משכיר לרבות בדמי השכירו' מרבה והוא דאייקור בתי אבל לא אייקור לא ומט"ו אלול ואילך מתחילי' ימות הגשמים וכן שוכר צריך להודיעו בפי' הזמנים שהזכרנו שצריך להודיע משכי' לשוכר כי יאמר משכיר אלו הודעתני הייתי מושיב שום אדם לדור ואם לא הודיעו יעמוד בה עד הזמנים שהזכרנו ונותן לו שכירותו ואם הוזלו בתי יכול שוכר למע' בדמי'. ועוד שם בעל הבית שאמר לזמן הזה שכרתיך והשוכר אומ' לא שכרתי אלא סתם בו לזמן ארו' על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא בעל הבית נשבע היסת ומוציאו מן הבית ואם הוזלו בתי יכול שוכר למעט בדמים. ורש"י כתב מאחר שצריך להודי' ל' יום קודם ימות הגשמים ממילא שמעינן דאם כלו ימי שכירות בימו' החמה אינו יכול להוציאו עד ל' יום משהודיעו וכן עיקר. מציעא. משכיר בית סתם ונפל ביתו של משכיר יכול להוציאו ואם מכרה או הורישה או נתנה במתנה אינו יכול להוציאו עד זמנו ואם שכרה סתם כלומר לחדשים צריך להודיעו ודינו עמו כמו עם הבעלים הראשונים יכול לומר אינך טוב מן הראשון שמכרה לך היה רוצה לעשות בה חופה לבנו אם הוא דבר שהיה יכול להודיע צריך להודיעו ואם אין יכול להודיעו אין צריך להוציאו וכתבו הפסקני' אבל אם שכרו לזמן ידוע אם כלה זמנו אפילו באמצע החורף יכול להוציאו מיד וכן בירושלמי למימ' דכיון שהוא לזמן ידוע כבר ידוע כי זמנו הוא בשבט או בטבת וכאלו הודיעו דמי וכן נמי אם נפל ביתו של משכיר או שצריך לעשות חופה לבנו אינו יכול להוציאו עד זמן שקבע לו(ה) והשכירות של לוקח מכאן ואילך ואם הוא דחוק למעו' יכול למוכרו בתוך הזמן וצריך להניח שוכר בבית עד שישלים זמנו וכן כתב ר"מ בתשובה. ועוד כתב ואם הקדים לו שכר מזמן מרובה אינו יכול להוציאו עד שיכלה זמן כל השכירות שהקדים. וזה לשון רש"י נפל ליה ביתיה למשכיר אמר ליה שוכר לא עדיפ' מינאי הואיל והגיע זמנו מוציאו ואמר לו הלה אינך בא עלי אלא מחמת שלא הודעתיך ועתה אינך מוצא בית לשכו' אף אני לא היה לי להודיע' שלא ידעתי שיפול ביתי ואני איני מוצא בית לדור ולא לי טוב שתדור אתה מבפנים ואני מבחוץ וכן צריך ליה לבריה ע"כ. ונראה מדבריו לפי מה שפירש ר"ח הירושלמי שבשביל מזונות אינו יכול למכור ביתו המושכרת וההיא דירושלמי שהוד' למוכ' הוא מיירי שהיתה ביתו ממושכנת אצל גוי מציעא. שוכר בית סתם ללינה אי' פחות מיום א' לשביתה אין פחות מב' ימי' לנישואין אין פחות מל' יום מציעא. ממשכן במשכנתא דסורא או כל ימיו בכך וכך לשנה כל זמן שלא יפדנה ולא היו לו מעות לפדותה יכול למוכרה ולהוציאו מידו מציעא. מי שהיה מבקש מקו' לשכור לשום שם סחורתו ושאל לאשה שתשכיר לו ביתה ולא רצתה וקדשה ואחר כך הכניס הסחורה בביתה והלך לביתו והניח שם סחורתו ושלח לה גט יכולה היא להוציא הסחורה מבית' ולשים אותה ברשות הרבים ואפי' בחצר דקיימא לאגר' ובלבד שיודיעהו קודם ואם הודיעו אחר כך פטורה מציעא. משכיר בית לחבירו חייב בדלת ובנגר ובמנעול ולפתוח חלונות ולחזק תקרה ולסמוך קורה וכל דבר שהוא עושה אומן שוכר עושהו. משכיר בית לחבירו הזבל לבעל הבית כלומר בחצר דמשכיר ומתורי דאתו מעלמא אין לו לשוכר כלום אלא היוצא מן התנו' ומן הכירי' והקולט מן האויר של שוכר הזבל שברפת ושבחצר של בעל החצר כלומר של המשכיר ומיירי שהשכיר סתם כי המשכיר חצרו סתם לא השכיר רפת שבה וכל זה במקום שאין מנהג אבל במקום שיש מנהג הכל כמנהג המדינה. אבל אם החצר מושכרת לשוכר אפילו תורי דעלמא הזבל לשוכר וכן חצר דמשכיר ותורי דשוכר ומיירי כל זה שהבית שבחצר שכורה לשוכר מציעא. משכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה לי"ג חדש נתעבר' לשוכ' ואינו פורע לו השכירות אלא בשביל שנה וידור בה י"ג חדש. השכירה לחדשים נתעברה למשכיר ונותן לו דמי שכירות מחדש העיבור ואפילו אמר לו בי"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחדש או מדינ' זהב לחדש בי"ב זהובים לשנה ואף על גב דאתא משכיר לתבוע בסוף חדש העיבור כל שכירות חדש העיבור למשכיר דקרקע בחזקת בעליה עומדת והספק נולד מתחלת החדש מציעא. (לא) משכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות ונגר ומנעול לפתוח לו חלונות ולחזק תקר' ולסמו' קורה וכל דבר שצריך לו אומן לעשותו שאינו יודע לעשות לו הדיוט ושוכר חייב לעשות הדיוט כגון סולם ומעקה ומרזב ולטוח גגו ומזוזה וכשהוא יוצא מן הבית לא יטול המזוזה ובגוי נוטלה מציעא. זבל הקולט מן האויר של שוכר שברפת ושבחצר של בעל חצר מציעא. משכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה מציעא.
<h2>דף קב:</h2>
שוכר אומר נתתי השכירות ומשכיר אומר לא נטלתי אם בתוך זמנו בחזקה שלא נתן ומשכי' נאמן ולאחר זמנו בחזקת שנתן ושוכר נאמן וביומא דמשלם זמני' שוכר מהימן וכל הנאמן בשבוע'. והר"מ במז"ל כתב כי בכל זה אין לחלק בין שיהיה השכירות בשטר או בעדים. ועוד כתב במה שאמרנו שמשכיר נאמן ויחרי' שוכר על מי שלקח ממנו או יטעון עליו בדמים שנתן תחלה טענה בפני עצמה וישביענו הסת למשכיר. בשכירות פ"ז. מציעא. שוכר שיש שטר בידו שהבית שכורה אצלו לי' וליכא זמן ומשכיר אומר כבר דרת בו ה' שנים משכי' נאמן ולא דמי למי שיש לו שטר על חבירו ממנה ולוה או' פרעתי מחצה שאינו נאמן דהתם השטר נכת' בעבור המלוה ואם איתא דפרע היה לו לכתוב על גב השט' או לכתוב שובר אבל הכא השטר לא נכתב אלא בשביל בעל הקרקע שהוא משכיר כדי שלא יוכל לטעו' חזקה ואף על פי שאין השטר בידו שהוא ביד השוכר כדי שלא יוכל משכיר לכפור הזמן אבל עיקר השטר נכת' בשביל המשכיר שמתוך שטר יצא קול שבמשכונה בא לידו ולא יוכל לטעון חזקה ולפיכך נאמן משכיר וכתב הרמב"ם ז"ל וישבע משכיר הסת מציעא. שוכר בית לחבירו ואמר לו בית זה ונפל אינו חייב להעמיד לו בית אחר אלא יחזיר לו שכרו המגיע עד סוף זמנו ואם לא קבל השכר יתן לו שוכר שכר המגיע עד זמן נפילה ולא ישנה לו המשכיר ממדת ארכו ורחבו ומבי' א' לא יעשה ב' ולא בהפך ולא בחלונות ולא בשום דבר מאחר שא"ל זה בפי'. ואם אמר ליה בי' סתם חיי' להעמיד לו אחר או לבנותו או להשכיר לו אחר בדמי השכירות שנתחייב בזמן דירתו ואפי' נתן מוציאין מיד המשכיר ויכול לשנותו בכל ענינו. ואם אמר בית כזה אני משכיר לך ונפל חייב להעמיד לו בית אחר ולא ישנה בו שום דבר ומא' לא יעשה ב' ולא למעט ולחסר ממדתו ולא בחלונות אף על גב דקאי על שפת הנהר לא רצה לומר כזה שיעמוד על שפת הנהר שיהיה יושב בשפת הנהר כזה אלא קפיד על מדת ארכו ורחבו ואינו משנה בו שום דבר ובכל מקום שאינו משנ' שום דב' בו אלא מדעת שניהם. ויש מי שכתב דחייב להשכיר לו בית אחר אפילו אין בדמי השכירות שכבר דר בכדי שישכור בית א' ואפילו לא קנו מידו משהחזיק לבית שנפל נתחייב משכיר לו. וכתב הרמב"ם על בית זה שאמרנו שאינו חייב להעמיד אחר אבל סתרו משכיר או השכירו או מכרו לגוי אנס שהפקיע שכירות הראשון חייב לו בית כמותו.
<h2>דף קטז:</h2>
משכיר עליה לחבירו והמשכי' דר בביתו ונפחת העליה וכן כל דבר שמשועבד התחתון לעליון והשכירו העליון וא"ל זה שעל גב זה אני משכי' לך ונפל העליון חייב לעשותו וכמו כן חייב להעמיד התחתון כדי שיעמוד העליון בתיקונו כי כבר שעבד התחתון לעליון וכן כיוצא בזה. ודוקא שנפחתה העליה ד' טפחים והרי השוכ' דר בבי' עד שיתקן העליה לו והמשכיר נותן התקרה ושוכר המעזיבה כי המעזיבה אינו כי אם אשויי גומות. והוא דאמר ליה עלייה זו שעל בית זו אני משכיר לך דשעבד הבית לעלייה אבל עלייה זו ולא אמ' שעל בית זה ונפלה הלכה לה. ועלייה סתם שהשכיר לו חייב ליתן לו אחרת כמו שאמרנו בבית סתם. וכשהשוכר יורד לדור בבית שניהם דרים בתוכו וכשהוא משתמש דרך פתחים משתמש ואם הם שתי עליות זו על גב זו ופחתה עליונה יורד לדור בתחתונה נפחתה התחתונה אם יורד לבית או לעליונה ספק ויד שוכר על התחתונה והרמב"ם כתב באותה דספק ויד שוכר על התחתונה לפי' לא ידור ואם דר אין מוציאין אותו משם מציעא. האומר שדה שמשכנתי לך לעשר שנים לכשאפדנה מיד תקדוש קדשה ודוקא לכשאפדנה ממך אבל מעכשיו תקדוש לא קדשה זה פשוט בגמרא כתובות [נ"ט ע"ב] וכתב הרשב"א בשם ה"ר יונה דלא קדשה כלל כי בעודה ממושכנת הרי היא כמכורה אצל המלוה מאחר שאמר מעכשיו והתוס' כתבו שהמותר על חובו קדוש מעכשיו.
